אפקט הבומרנג ותמריץ היפוכי  או: למה הרשימה הערבית המשותפת רוצה לתת חברות כבוד לח"כ אביגדור ליברמן?

אפקט הבומרנג ותמריץ היפוכי

או: למה הרשימה הערבית המשותפת רוצה לתת חברות כבוד לח"כ אביגדור ליברמן?

שתי התופעות שנציג שייכות לתחום הנרחב של "תוצאות בלתי מכוונות", או "תוצאות בלתי מתוכננות". Unintended, unanticipated or unforeseen consequences)") (ראו גם: http://cs.calstatela.edu/wiki/index.php/Courses/CS_461/Museum_of_unintended_consequences

תוכלו לקרא על התחום הזה בספרי "הערכה מקדמית של תכניות והצעות למדיניות בתחומי החברה והחינוך" בהוצאת מכון הנרייטה סאלד, 2013, עמ' 37-42).
שתי התופעות קרובות זו לזו במשמעותן, אך העדפתי לחדד את ההבדלים ולייחד כל אחת מהן לטווח התנהגויות נבדל.
בבסיס אפקט הבומרנג עומדת היווצרות תגובת התנגדות (מסוגים שונים) למהלך או ניסיון השפעה; בבסיס "התמריץ ההיפוכי עומד הרצון לזכות בתמריץ המוצע בכל דרך אפשרית.

אני סבור ששתי התופעות האלה (כמו שאר הביטויים של תוצאות בלתי מתוכננות) הן חשובות לעת תכנון תכניות ומדיניות וכן בזמן הערכת ממצאי הביניים וממצאים סופיים בהתערבויות.

 

אפקט הבומרנג

בספרדית עממית קוראים לזה "הכדור שהצייד ירה , יצא לו דרך הכת".
בשפת הילדים, מחצית המשפט אומרת "הכל חוזר אליך…(המחצית השנייה לא ראויה לכתיבה באתר מכובד זה)

ולהלן הגדרות "מלומדות" יותר:
תופעה חברתית הדוחפת אדם לקראת התנהגות אנטי-קונפורמית (לא תואמנית)
מתוך המקורות, אני מזהה שלוש אופנויות:

• מקרה שבו מנסים לפגוע במישהו ולבסוף הפוגע הוא הנפגע.

מהלך תוקפני אינו מביא בהכרח לכניעה, אלא אף למהלך של תוקפנות-נגד, אשר גורם לתוקפן הראשוני לסבול לפחות כמו הקורבן המיועד. תופעה זו מתרחשת לעתים קרובות כאשר נעשה שימוש יתר ובאופן מופרז בכוח

• בפסיכולוגיה חברתית, אפקט הבומרנג מתייחס לתוצאה הלא מכוונת מניסיון לשכנע אנשים, שתוצאתו היא דווקא האימוץ של עמדה מנוגדת על ידי אנשים אלה.
כאשר מופעל לחץ מופרז על גורם כלשהו בטיעונים ובנימוקים מילוליים לקבל עמדה או השקפה מסוימת. התוצאה היא שהגורם הנלחץ מפגין התנגדות בלתי רגילה ובלתי צפויה, ולא רק שהוא דוחה את הלחץ המופעל עליו, אלא הוא מגיב בכיוון הפוך מזה שמצופה ממנו על ידי הלוחץ. בתגובה לניסיון שכנוע בעמדה הנמצאת בטווח הדחייה של בעל העמדה , האדם ינקוט עמדה קיצונית עוד יותר מעמדתו המקורית.
אפקט הבומרנג מתרחש כאשר מסר מסוים נוסח באופן אסטרטגי עם כוונה מוגדרת, אבל מייצר תוצאה שהיא הניגוד של כוונה זו. נמצא במחקרים שהשימוש במסרים מפחידים המזהירים מאסון אקלימי, עלול שלא במתכוון לעורר אי אמון, סקפטיות, ו/או עניין הולך ופוחת בקרב קהלי היעד.

• ניסיונות להגביל חירויות של אנשים, להגביל את טווח האלטרנטיבות שלהם או אי כיבוד בחירותיהם, מוליד תגובות היגב (Reactance) שהינה תגובה מוטיבציונית להצעות, אנשים, כללים או הסדרות המאיימים או מחסלים השקפותיו וגם מגבירה התנגדות לשכנוע.

ואלה "הפנינים" שעולות בראשי בהקשר זה:
 "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ…".
 רבנים יודעים "שאין להטיל על הציבור גזרות שאין הציבור יכול לעמוד בהן"
 בספר "הנסיך הקטן" אנו לומדים את תגובת המלך לשאלת הנסיך הקטן, אשר אומר כי שליט לא יכול להחליט החלטה שאינו יודע מראש שנתיניו ירצו או יסכימו לבצעה….

מספר דוגמאות
קודם כל, הבהרת הכותרת של המאמר:
כידוע, ח"כ אביגדור ליברמן יזם ודחף את העלאת אחוז החסימה בבחירות לכנסת, מתוך כוונה גלויה להקשות או למנוע היבחרותם של חברי הרשימות הערביות. הדבר פעל כבומרנג, והביא להקמת הרשימה הערבית המשותפת שזכתה במספר מנדטים מכובד.

• קבוצת תלמידי מכללה ניהלו מסע להפחתת צריכת אלכוהול, שהיה לו אפקט אשר הגביר צריכת אלכוהול בין עמיתיהם. עמיתיהם אכן קראו את ההיגדים של המסע (אשר קבעו שתלמידי מכללה ממוצעים מוציאים 900 דולר על אלכוהול לשנה) ונוכחו לדעת שהם מוציאים פחות על אלכוהול מאשר הסטודנט הממוצע, ואזי הם הוציאו יותר על אלכוהול ושתו יותר כדי לעבור את כמות השתייה של תלמיד ממוצע.

• ארגונים לא ממשלתיים שעוקפים את ממשלותיהם ומחפשים באופן ישיר בני ברית בינלאומיים בניסיון ללחוץ על ממשלתם מבחוץ, עושים זאת בדרך כלל כאשר ערוצי התקשורת בין המדינה לבין פעילים מקומיים נחסמים, כפי שקורא ברוב המדינות הלא דמוקרטיות. ואילו ההיפך הוא הנכון- כאשר קיימת הקשבה והגבה לתביעות הארגונים הלא פורמליים.

תמריץ היפוכי
אודות תמריצים בכלל
"כלכלנים מדגישים לעיתים קרובות שתמריצים הם חשובים ומשמעותיים. חוק ההתנהגות הבסיסית הוא שתמריצים גבוהים יובילו למאמץ רב יותר ולרמת ביצוע גבוהה יותר.
בשנים האחרונות, השימוש בתמריצים בהתערבויות התנהגותיות הפך לפופולרי יותר. האם תלמידים צריכים לקבל תמריצים כספיים עבור נוכחות רבה יותר בבית הספר, עבור קריאת ספרים, או עבור קבלת ציונים טובים יותר?
האם תמריצים עשויים להגביר נתינה למטרות ציבוריות, כגון תרומת דם? האם תכניות לצמצום העישון או להגברת התעמלות צריכות לכלול תמריץ כספי?.
מחשבות אלה מעוררות דיון ער. המציעים שימוש בתמריצים בהתערבויות התנהגותיות טוענים שתמריצים כספיים יכולים לסייע בדחיפת אנשים ללימודים או להתעמל יותר. המתנגדים מאמינים ששימוש בתמריצים בתחומים אלה עלול להוביל לקבלת תוצאה לא רצויה, משום שתמריצים חיצוניים עלולים לדחוק הנעה פנימית שהיא חשובה ליצירת ההתנהגות הרצויה"

.Uri Gneezy, Stephan Meier, and Pedro Rey-Biel
When and Why Incentives (Don’t) Work to Modify Behavior
Journal of Economic Perspectives—Volume 25, Number 4—Fall 2011—Pages 191–210

דיון מעין זה הוא חשוב ואף מרכזי, ונקווה שנוכל לעסוק בו ביתר עומק בהזדמנויות קרובות.

מהו "תמריץ היפוכי"? ("perverse incentive")
כל דבר שמעודד או ממריץ מישהו לפעול על מנת לזכות בתמריץ, באופן שתיווצר תוצאה בלתי רצויה מבחינתו של יוצר התמריץ.
מדובר בתמריץ שגורם לתוצאה לא מכוונת שלילית ובלתי רצויה, העומדת בניגוד לאינטרס של יוצר התמריץ ולמטרה שהוא מנסה להשיג באמצעותם.
עובדה היא שתכניות התערבות ומדיניות רבות כוללות בתוכן לעיתים קרובות תמריצים למיניהם, ואלה לפעמים אף מהווים לב התכנית. אולם, אם לא מקדישים תשומת הלב הראויה, לתמריצים עלולות להיות השלכות היפוכיות כמתואר לעיל.

כמה דוגמאות (מתוך עשרות רבות)
נתחיל בתחום חינוך ילדים:
הורים החליטו לתמרץ את ילדיהם לנקות ולסדר את פינת המשחקים שלהם, והציעו לילדים ממתקים. זה עבד מצוין, ותוך כמה דקות המקום היה נקי להפליא.
ואז, הילד הקטן בן הארבע ניגש לאחיו בן השש ולחש לו: גם מחר נבלגן את החדר, ואז נוכל לקבל עוד פעם ממתקים!….

ובשלל תחומים אחרים:
• בהנוי (וויאטנם), תחת שלטון קולוניאלי צרפתי, הופעלה תכנית לשם חיסול מכת עכברושים, שקבעה פרס לאנשים על כל זנב-עכברוש שהם מביאים למשרד התכנית. בתגובה לכך, תושבים רבים הקימו חוות לגידול עכברושים, כדי להמיתם ולזכות בפרסים.

• פליאנטולוג במאה ה-19 שילם לאיכרים סיניים על כל חלק של מאובן שיביאו לו. לפני שניגשו למדען, המקומיים שברו לכמה חלקים כל מאובן שמצאו, וכך הגדילו מאוד את הכנסותיהם.

• כאשר החברה IBM החליטה לשלם למתכנתים לפי מספר השורות שהם כותבים, הם הגיבו על ידי מירוב מספר השורות שהם כתבו.

• בעניין ניצול תקציבים: מנהל מחלקה חדש שמצליח לקצץ אחוזים ניכרים בהוצאות בזבזניות מן התקציב שהוקצה לו, זוכה לתגובה ביורוקרטית טיפוסית: במקום לתת לו תגמול או העלאה, מקצצים את תקציבו לשנה הבאה בסכום שהצליח לחסוך. והכסף הנחסך הולך למחלקות שמנהליהן היו עצלים, מרושלים ועברו את ההקצאה שניתנה להם. (מבנה תמריצים זה הוא כנראה, מה שהופך לכה קשה לצמצם בזבוזי הממשלה).

• בתחום הרפואה בארצות הברית, הטענה היא שהתופעה של "תמריץ היפוכי" נובעת מכך שהממשלה מנסה לתמחר ולקבוע תגמול מוגדר על כמעט כל דבר שהרופאים עושים: תכניות הבריאות שם קובעות תגמולים גבוהים יחסית עבור טסטים אבחוניים, אך שיעורי גמול נמוכים יחסית על הזמן שהרופאים שוחחו עם הפונים. מערך תמריצים שכזה מסכל מאמצים לקיים רפואה מונעת, המחייבת שיחות ארוכות עם הפונים. הממשלה משלמת לרופאים רק על טיפול בחולים אחרי שחלו.
מקסיקו סיטי עוצרת את התנועה

מקסיקו סיטי עוצרת את התנועה

מאז 1990, העיר מקסיקו סיטי מנסה לשפר את מצב זיהום האוויר הנורא ואת פקקי התנועה העצומים, על ידי איסור על כל מכונית בעיר לנסוע ביום מסוים בשבוע.
התכנית הייתה לכישלון חרוץ. צריכת הדלק עלתה מאוד, פקקי התנועה היו לגרועים יותר והמספר הכולל של מכוניות בעיר גדל. הכיצד?: כי בעלי היכולת פשוט קנו מכונית נוספת. וכך המשפחות יכלו לנסוע בכל יום בשבוע. אך על ידי נהיגה בשתי מכוניות, בסך הכל הם נסעו יותר מאשר התקופה בה הייתה להם מכונית אחת בלבד.

מלכודת תקנות הרווחה
מתרחשת כאשר כספים שאנשים הרוויחו בעבודה חלקית או העסקה בשכר מינימום, מובילים לצמצום ההטבות הממשלתיות שמותנות ברמת הכנסות מסוימת (גם אם נמוכה). דבר זה יוצר מחסום לעובדים בשכר נמוך הנכנסים מחדש לכוח העבודה, תמריץ שלילי חזק למהלך התעסוקתי המדובר.

קיימות תכניות רווחה שרק מעניקות כספים לאנשים לא עובדים. גם כאן יש הטוענים שדבר זה מניא אנשים לצאת לעבודה כי אם הם יהיו מועסקים יאבדו את הטבות הרווחה; מצב זה מוביל -לטענתם- לגידול נטו בעוני.
במקרים אחדים, מתמודדים עם תמריץ היפוכי זה על ידי הפחתה הדרגתית של ההטבות (למשל, צמצום הטבות ב-50 סנט על כל דולר מורווח), וכך מאמינים שיישמר התמריץ לחפש לפחות עבודה במשרה חלקית.

שיפור הישגים
תקנות בתכנית האמריקאית No Child Left Behind, דורשות מבתי ספר להראות שיפור יציב במבחני ההישגים של התלמידים. כך, בתי ספר יכולים להרוויח מהישגים נמוכים יותר בשנה אחת על מנת להראות "שיפור" בשנה שלאחר מכן.

חסרי בית
אנשים מסוימים הופכים באופן רצוני ל- “homeless" והולכים למקלטים כדי לעשות מניפולציות כלפי הכללים הנהוגים, ולזכות בקידום ברשימת הזכאים לדיור.

קורבנות אלימות
אנשים מסוימים מצהירים שהם קורבנות של אלימות במשפחה, על מנת להתקבל למקלט עבור קורבנות האלימות, בו בזמן שהבעיה האמתית היא חוסר בדיור או פינוי ממשמש ובא.

דיכאון
כאשר אנשים הסובלים רק מהפרעת הסתגלות מאובחנים כסובלים מדיכאון, על מנת לקבל כיסוי ממושך יותר לטיפול.

מסקנות אפשריות לגבי תכנון והערכת פרויקטים ומדיניות
הכללת תמריצים בתכנון תכניות ומדיניות ואף התבססות עליהם, עונה על השאלה החשובה כיצד ניתן לחזק את המוטיבציה של אוכלוסיות יעד להשתתף בתכניות, לקבל על עצמם שינוי התנהגות ולהתמיד בהם.
ציפיות אלה מעוגנות מחד בהכרת הקושי של אנשים באימוץ התנהגויות חדשות, ומאידך בהכרת הכוח המניע הטמון בתגמולים למיניהם.
אולם, היות ואפילו התמריצים בעלי הכוונות הטובות ביותר יכולים להוליד השלכות היפוכיות, המתכננים צריכים לזהות מראש את הפוטנציאל ההיפוכי הזה עוד ליד שולחן התכנון.

אני מציע להלן מספר שאלות מנחות:
1. מה הסיכוי שתכניתנו תצליח, ללא התמריצים המוצעים?
2. אילו התנהגויות בקרב אוכלוסיית היעד, יכולות לנבוע מן התמריצים, תחת הדפוסים הבאים:
• "חכמת העניים": אנשים פשוטים לומדים כיצד למרב את התמריץ המוצע, על ידי הגדלה מלאכותית של הפריטים המזכים בתגמול.
• תגמול גבוה יותר מהמשך ההתנהגות שהתכנית רוצה לשנות מאשר התגמול בעקבות שינוייה.
• התחכמות בעלי היכולת או המשאבים (דוגמת המכונית השנייה במקסיקו).
3. כיצד ניתן להטיל פיקוח על ההתנהגויות שאנשים מבצעים כדי לזכות בתמריצים?

בתחום אפקט הבומרנג, נראה לי שהמפתח להבנת ההתנהגות ההגבית, נעוץ באלה:
• בהתנגדות שמעורר מהלך מתוכנן, בעיקר אם יש בו כוונות זדון בלתי נסבלות עבור אוכלוסיית היעד.
• כאשר המהלך או ההחלטה פוגעים בדברים שהם "ייהרג ובל יעבור" עבור ציבור היעד
ושאלת הסיכום: האם ציבור היעד עלול/עשוי לפתח דרכים מתוחכמות כדי לעקוף את המהלכים או ההחלטות שהושתו עליו? כיצד, מה לומדים על כך מניתוח התנהגויות עבר?