מוכרחים לדבר על…..   

CREAMING

מאת יהודה מור

 העדפת מובחרים וכשל גיוס אוכלוסיות קשות-יישוג: האם הם צדדים של אותו מטבע?

פוסט זה עוסק  בתופעות הקשורות להליכי הכללה והדרה של אוכלוסיות יעד בתכניות ומסגרות שונות. נדון בו במושג ה-creaming (העדפת מובחרים) ובמושגים "הדרה מכוונת" ו"הדרה עצמית" וכשל יישוג.

חשיבות הדיון בכך שבתוכניות ומדיניות שנועדו להשפיע בסופו של דבר על אוכלוסיות יעד מוגדרות, לעיתים מתקיימים תמריצים המעוותים או מטים את הגיוס בפועל של המשתתפים או לא מוקדשת תשומת הלב ההכרחית  לשם יישוג של קשי-יישוג .

אני ממליץ לקחת בחשבון סוגיות אלה בעת תכנון התערבויות ובזמן הערכתן המקדמית והמלווה.

 

א. העדפת מובחרים

פעולות ה creaming ("קצירת השמנת")  שנתרגם כאן כהעדפת מובחרים, "הינן הפרקטיקה של מתן שירות לבסיס לקוחות מובחר, על מנת לשפר את היעילות או המועילות של טיפול או התערבות".

בתחום העסקי, זו מטפורה מושגית על דרך הגנאי המשמשת להתייחסות  לפרקטיקה של עסק לאספקת מוצר או שירות רק ללקוחות בעלי ערך גבוה או בעלי עלויות נמוכות לגבי מוצר או שירות אלה (מתוך וויקיפדיה).

בחירת המועדפים מתרחשת בדרך כלל כתגובה לתמריצים. למשל, כאשר בתי חולים מקבלים החזרים כספיים קבועים עבור טיפול במחלה מסוימת, נוצר עבורם תמריץ ליישג את החולים הבריאים ביותר בקרב אלה הסובלים מן המחלה הזו; דבר זה משפר את היעילות  הלכאורית של הטיפול שלהם, כי את הבריאים ביותר ניתן בדרך כלל  לטפל בעלויות נמוכות יותר". (מצוטט מתוך הערך האנציקלופדי "creaming" , ראו מקורות).

בדומה לכך, תכניות להכשרה לתעסוקה המוערכות על בסיס הצלחת לקוחותיהן להתקבל לתעסוקה, יש להן תמריץ לגייס לקוחות בעלי הסיכוי הגבוה יותר להצליח למצוא תעסוקה עם גמר הכשרתם: בעשותן כך, התכניות נראות יעילות מאוד.

קיים ויכוח בקרב חוקרים, האם בתי ספר ייחודיים מקיימים למעשה "העדפת מובחרים" בכך שהם מושכים את התלמידים החזקים ביותר מתוך המאגר הגדול יותר של תלמידים הראויים להיבחר למסגרות אלה.

קיימת טענה שפרקטיקה זו מחריפה אי השוויון בהזדמנויות.

אף כי לעיתים תכניות מכוונות מראש "לייצר" את המספר המרבי של בוגרים שיהיו מסוגלים למלא תפקיד מסוים בעקבות ההכשרה, באופן כללי "העדפת מובחרים" מייצרת תוצאות בלתי רצויות כי היא מקצה משאבים באופן לא שוויוני לטובת אלה שכבר הינם בעלי יתרון. לדוגמא, תכניות לבחירת בתי ספר המאפשרות כניסה נרחבת יותר לבתי ספר ייחודיים לתלמידים הבאים ממשפחות בעלות השכלה גבוהה יותר, נוטות להגביר סגרגציה ואי שוויון במקום לצמצם אותם.[2]

ההשלכות הסטטיסטיות של תופעת העדפת מובחרים מתבטאות באפשרות  לגרום לעיוותים בעת הערכת האימפקט של התכניות. נוהג זה עלול להגביל יכולת הכללה – כל בדיקה צריכה להיעשות ביחס לתת קבוצות הדומות לאלה שנבחרו עבור התכניות ולא ניתן להכליל על כלל האוכלוסייה. בדרך כלל, נוהג זה מייצר אומדנים מוטים (נטאים) אם לא יינקטו אמצעים לניטרולם (ראו בהמשך).

מחקר מסוים הראה כי ההישגים הגבוהים של תכנית פדרלית לתעסוקה בארצות הברית  Job Training Partnership Act of 1982) ) בהכנת אנשים בלתי מועסקים לתעסוקה, שקפו בחלקם את הסלקציה בפועל של אותם מתכשרים  שזוהו במחקר כבעלי סיכוי גבוה למצוא תעסוקה גם ללא קשר להשתתפותם בתכנית ההכשרה. עם זאת, ההטיה לא הייתה כה גדולה כפי שמבקרי התכנית הניחו.

קיימות מספר התאמות סטטיסטיות כאמצעי להתמודד עם ההטיה של העדפת המובחרים:

Instrumental variables analyses and propensity score models, and design-based solutions, such as randomized controlled  trials with random assignment of participants to treatment and control groups.

מתוך:

"Creaming." International Encyclopedia of the Social Sciences. 2008. Encyclopedia.com. (May:31, 2015).http://www.encyclopedia.com/doc/1G2-3045300477.html

 

(מקורות נוספים בסוף הפוסט)

ב. כשל גיוס אוכלוסיות קשות-יישוג

ברמת הסיסמאות, ארגוני פיתוח וגורמים פוליטיים מקדמים אמירות כגון "להבטיח שאיש לא יישאר מאחור" to make sure that no one will be ‘left behind’.  וכי נדרשת תשומת לב ספציפית כדי למנוע נשירתם של השוליים ביותר מתכניות התערבות.

אולם, כשל היישוג של אוכלוסיות אלה מתקיים במידה לא מבוטלת בתכניות פיתוח חברתי ומיגור העוני. כדי שזה לא יקרה, נדרשת תשומת לב מכוונת לאנשים שנסיבות חייהם הן הקשות ביותר ושהינם  hardest to reach.

מהטמה גנדי כתב בערוב ימיו "זכרו את פניהם של האנשים העניים והחלשים ביותר שראיתם מאודכם, ושאלו את עצמכם האם הצעדים שאתם מתכננים יהיו מועילים כלשהו עבורם".

כשל זה כולל תכנון מוקדם שמתעלם מסוגיות קשיי האיתור והיישוג של קבוצות אלה, פעולה על פי תמריצים לקיים סלקציה מכוונת, אי טיפול בהדרה עצמית, אי התאמת תכנים ומנגנוני הגשה לתנאי החיים ונורמות האנשים החלשים והמצויים בשולי החברה.

 

 

הדרה והדרה עצמית

נתונים שונים – וביניהם דוחות של UNDP – מצביעים על כך שמספר לא מבוטל של קבוצות אנשים השרויים בעוני קיצוני לא יושגו (have not been reached)  על ידי תכניות פיתוח חברתי, בעיקר "העניים ביותר שבקרב העניים" the ‘poorest of the poor’.

טענת חוקרי התופעה היא שקבוצות אלה רוצות להיכלל בתכניות, אך הם מודעים לכך שהם מודרים במתכוון.

מהן סיבות ההדרה?  ראשית, לתכניות אין תמריצים ליישג את העניים המרודים. אם למשל קו העוני שנקבע כסטנדרט נוקשה הוא הכנסה של 1.25 דולר ליום לנפש,  הרי שקיים תמריץ קטן בלבד להתכוון לאלה שהכנסתם נמצאת הרחק מתחת לדולר אחד ליום.  זה קל הרבה יותר, ועל כן יותר מושך עבור מפעילי התכנית, להתכוון (TO TARGET) [3]  לאלה שכבר יש להם הכנסה הקרובה לקו העוני. תכניות למיקרו-אשראי, למשל, מתומרצות להתכוון לאלה המסוגלים להחזיר את ההלוואות שקיבלו. כמו כן, אלה שהם בעלי משאבים חברתיים, פיננסיים וקוגניטיביים רבים יותר, סיכוייהם להיכלל בתכנית גבוהים יותר, כי הם מאותרים ומיושגים בקלות רבה יותר.

שנית, הגדרת העוני משפיעה על ההדרה. היא צריכה לכלול גם מרכיבים חברתיים וקוגניטיביים/פסיכולוגיים של רווחה, כי בנוסף להדרתם על ידי התכניות, הרי שהעניים ביותר מקיימים הדרה עצמית מהתכניות בשל סיבות חברתיות-פסיכולוגיות (למשל, היחס שלהם לסביבתם החברתית, חוסר אמון בממסד).

 

יישוג קבוצות אלה מחייב להקדיש תשומת לב מיוחדת לכך בתכנון, לכלול אלה שפועלים בכלכלה הלא פורמלית, את חסרי ההשכלה, את תושבי הפריפריות השונות. יש לקחת בחשבון את הסביבה החברתית של קבוצות אלה, ויש לנסות להבין ולשפר  את הסטטוס הפסיכולוגי שלהן. נדרשים קריטריוני הישג מיוחדים להערכת התכניות ביחס לקבוצות אלה, כדי לבטל תימרוץ ההדרה. ההתכוונות לעניים ביותר דורשת יציבות בפעולות, סבלנות ותהליך המשכי של רפלקציה.

Targeting the poorest of the poor
Specific attention needed to prevent the most marginalized from dropping out

http://www.thebrokeronline.eu/Articles/Targeting-the-poorest-of-the-poor

[1] כדוגמא לכך, מובאת  העובדה שלשירות הדואר של ארה"ב יש מונופול על האספקה ​​של דואר מסווג כדואר מועדף "שאינו דחוף", שבה המסירה אינה רגישה לזמן . כמו כן, יש לו הזכות הבלעדית להשתמש בתיבות דואר שבבעלות הלקוח להנחת דואר המיועד לו. משמעות הדבר היא כי, למרות שתיבות הדואר- כגון אלה שבדלת הבית , או על המדרכה, או בלובי הכניסה של הבניין של הלקוח- הינן בבעלות הלקוח ,ולא בבעלות שירות הדואר , על פי חוק רק שירות הדואר יכול להשתמש בהן כדי למסור דואר . חוק זה נחקק  כי קיימת הסברה כי אם לא יהיה מונופול זה לשירות הדואר, הרי שמחלקי דואר מתחרים אחרים ישתלטו על החלקים הרווחיים ביותר של העסק (לדוגמא: משלוח מקומי של חשבונות באזורים עירוניים צפופים ), ואזי  שירות הדואר יישאר עם משלוחים עירוניים יקרים יותר ושירות לאזורים הכפריים.

 

[2] בתחום החינוך, מוכר השימוש בשוברי חינוך –  VOUCHERS-  הניתנים להורים  למימון לימודים של תלמידים בבתי ספר פרטיים על ידי המדינה או הקהילה . נטען כי ההורים של  תלמידים "טובים יותר" (עם ציונים מעל לממוצע וללא סיכוני משמעת) עשויים להשתמש בשוברים על מנת להעביר את בניהם מבתי ספר מדינתיים בעלי תת סטנדרטים והישגים נמוכים, אל בתי ספר פרטיים הפחות צפופים- ועל ידי כך התלמידים "הגרועים" (בעלי ליקויי למידה או בעיות משמעת) נשארים מאחור בבתי הספר המדינתיים, תוך החמרה נוספת של המצב.

 

[3] בתחום השיווק, המונח Targeting מתאר את תהליך איתור ושליפת האוכלוסייה המתאימה והרלבנטית לביצוע הפעילות השיווקית שברצוננו לבצע.

   ביבליוגרפיה לנושא Creaming

 

Anderson, Katryn H., Richard Burkhauser, and Jennie E. Raymond. 1993. The Effect of Creaming on Placement Rates under the Job Training Partnership Act. Industrial and Labor Relations Review 46: 613–624.

Bell, Stephen H., and Larry Orr. 2002. Screening (and Creaming?) Applicants to Job Training Programs: The AFDC Homemaker-Home Health Aide Demonstration. Labour Economics 9: 279–301.

Ellis, Randall P. 1998. Creaming, Skimping, and Dumping: Provider Competition on the Intensive and Extensive Margins. Journal of Health Economics, 17: 537–555.

Hanushek, Eric A., and Dale Jorgenson, eds. 1996. Improving Americas Schools: The Role of Incentives. Washington, DC: National Academies Press.

Lacireno-Paquet, Natalie, Thomas T. Holyoke, M. Moser, and Jeffrey R. Henig. 2002. Creaming Versus Cropping: Charter School Enrollment Practices in Response to Market Incentives. Educational Evaluation and Policy Analysis, 24: 145–158.

Smrekar, Claire, and Ellen Goldring. 1999. School Choice in Urban America: Magnet Schools and the Pursuit of Equity. New York: Teachers College Press.

 

תגובה אחת

  1. גדי שטרן להגיב

    מעניין

השארת תגובה